<h1>תשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת סימן צ"ה</h1>
<h2>דף נב.</h2>
ועל אודות ראובן שהפקיד פקדון זהב וכסף, ואמר להוליכו לארץ אחרת מתחת התתרים, וכשבא שמעו' למקום מנוחתו, לא מצא מקום טוב וחזק לשמור בביתו, ושמרו בבית לוי גיסו, ובתוך כך חלה שמעון, וביום מותו אמר לבנו יהודה, פקדון של ראובן הוא ביד לוי גיסי, אבל לא אמ' כמה יש ממנו, וכשמת, בא ראובן ותבע פקדונו, והנפקד לוי אמר, כי כן צוה שמעו' לתת הפקדון לראובן, וגם היתומי' הגדולי' אומ' ששמעו כן מפי אביהן. ודאי היתומי' הגדולי' אינן נאמני' להפסיד, כדאמ' ביש נוחלין [קל"ה ע"א], זה אחי אינו נאמן ויטול עמו בחלקו, ומוקי לה תלמוד', דקאמ' אינך, אין אנו יודעין. מיהו הנפקד חייב להחזיר לראובן הפקדון, כיון שאומ' כי כן צוה שמעון, והאומ' דהנפקד אין בדבריו כלום, משו' דאדם עשוי שלא להשביע את עצמו ולא בניו, זה אינו דלא מיבעיא היכ' דאמ' לנפקד תן אותו לפלו', דמן הדין יש ליתנו לו, כיון דאמ' תן לו, כי שלו הוא, ולא שייך אדם להשביע עצמו, היכ' דאמ' תנו כדאית' בגט פשוט [ב"ב קע"ד ע"ב], אלא אפי' אם לא אמר תנו, כיון דהוא ביד הנפקד ואמ' לו של פלו' הן חייב הנפקד ליתן לו, כדתני' בחזקת הבתים [ב"ב נ"א ע"ב], גבי אין מקבלין פקדונות מן הנשים ואם קבל וכו' ועד וכולן שאמרו בשע' מיתה של פלו' הן יעשה כפירושן, ופי' ר' שמואל לאו דוקא בשעת מיתה, אלא אפי' בשעה שהם בריאים, אלא אורח' דמילת' נקט, דבשעה שהן בריאין לא היו צריכי' לומ' של פלונ' הם, אלא הם היו בעצמן מחזירי' להם הפקדון, אלמ' דכל כי האי גונא לא שייך אדם עשוי שלא להשביע את בניו ואת עצמו, דדוק' שהוא עצמו מוחזק שייך לומ' כן, אבל בפקדון שביד הנפקד ואמ' לו (נפקד) [המפקיד] של פלו' הן, אע"ג דלא אמ' תנו נותנים. ועוד יש להביא ראיה מדתני' פ' זה בורר [סנהדרין ל' ע"א], אמ' להם אחד ראיתי את אביכן שהטמין מעו' בשיד' תיב' ומגד' ואמ' של פלו' הן, בשדה דבריו קיימין, בבית לא אמ' כלום, זה הכלל כל שבידו ליטלן דבריו קיימין, אלמ' אע"ג דאותו שאומ' כן אין מוחזק בהן, כל דאי בעי למשקל שקיל להו, אמרינ' דנאמן וינתנו לפלו', אע"ג דלא אמ' תנו אלא של פלו' הן, כ"ש הכא שהנפקד היה מוחזק בהן, שהוא נאמן שכך אמ' אביהן ויעשה כפירושו, ונאמן בלא שבועה דאין משביעין אותו בטענת שמא, ומההיא דהכותב [כתובות פ"ה ע"ב] יש להביא ראיה ולאו מטעמיך, שהרי ר"י פירש שם, דבטעמ' דקא יהיב סימנ' לחודיה לא מהדרינ', דא"כ לא שבקת חיי ליתמי שכל מי שמכר לאביהן חפצי' יתן בהן סימני', אלא פי' ר"י דבעינן תרי טעמ' חדא דלא אמיד הנפקד, ועוד כמו כן דקא יהיב המפקיד סימני', מי' בסימני' כזה מובהק שהוא אומ' סימני כל החפצי' שהן בידו ולא נמצא יותר, אלא כך כמו שהוא אומ', מהדרינ' בסימני' לחודייהו, וכן פי' ר"י מההי' דהכותב שהיה נותן סימני' כך הפקדתי' שב מרגנייתא וציירי בסדינא. ושכתבת שהאפוטרופא צוה לנפקד שלא להשיב הפקדון לראובן לפי שאביו ואמו הם, חייבים לאמו, ותביאם לכאן ויטענו אולי יודו. דברי' כאלה אטרוחי בי דיני' בכדי הם, כי דבר פשוט הוא שאין להעביט ראובן בשביל תביע' אביו ואמו, ואם יש לזה תביעות עליהם ניזיל בי אסיא באשר הוא שם. ואם מת אביו אפי' ירש ממנו נכסי' ואפי' יש לזה שהלווהו, טענינן לזה שמא אביו פרע לו, ואפי' שבוע' היסת לא משבעי' ליה בטענ' שמא, אלא אותן השנויין בפ' כל הנשבעין, דלא אשכחן שבוע' גבי יתמי אלא ליטול ע"י שטר, אבל כה"ג ליפטר לא, וטעמ' כדפר', ויפה כתבת דאין להשביע. וכן היתי רגיל לדון ימים רבים. וכן מצא' שוב בתוספ' רבי' יהודה מפאריש זצ"ל בפ' המוכר את הבית, שכת' בשם ר"י, וכן שמעתי בשם מורי וקרו' הר' שמואל מבבינברק, וכן שמעתי בשם הר' ישעי' מטרנא ודלא כפי' רבי' שמו' בפ' המוכר את הבית [ב"ב ע"א ע"א], אבל מה שכתבת שר"ת פסק אין הלכה כר' נתן, ר"ת חזר בו ואין להאריך בזה.
<h2>דף ע:</h2>
ועל אודות ראובן שהפקיד פקדון זהב וכסף, ואמר להוליכו לארץ אחרת מתחת התתרים, וכשבא שמעו' למקום מנוחתו, לא מצא מקום טוב וחזק לשמור בביתו, ושמרו בבית לוי גיסו, ובתוך כך חלה שמעון, וביום מותו אמר לבנו יהודה, פקדון של ראובן הוא ביד לוי גיסי, אבל לא אמ' כמה יש ממנו, וכשמת, בא ראובן ותבע פקדונו, והנפקד לוי אמר, כי כן צוה שמעו' לתת הפקדון לראובן, וגם היתומי' הגדולי' אומ' ששמעו כן מפי אביהן. ודאי היתומי' הגדולי' אינן נאמני' להפסיד, כדאמ' ביש נוחלין [קל"ה ע"א], זה אחי אינו נאמן ויטול עמו בחלקו, ומוקי לה תלמוד', דקאמ' אינך, אין אנו יודעין. מיהו הנפקד חייב להחזיר לראובן הפקדון, כיון שאומ' כי כן צוה שמעון, והאומ' דהנפקד אין בדבריו כלום, משו' דאדם עשוי שלא להשביע את עצמו ולא בניו, זה אינו דלא מיבעיא היכ' דאמ' לנפקד תן אותו לפלו', דמן הדין יש ליתנו לו, כיון דאמ' תן לו, כי שלו הוא, ולא שייך אדם להשביע עצמו, היכ' דאמ' תנו כדאית' בגט פשוט [ב"ב קע"ד ע"ב], אלא אפי' אם לא אמר תנו, כיון דהוא ביד הנפקד ואמ' לו של פלו' הן חייב הנפקד ליתן לו, כדתני' בחזקת הבתים [ב"ב נ"א ע"ב], גבי אין מקבלין פקדונות מן הנשים ואם קבל וכו' ועד וכולן שאמרו בשע' מיתה של פלו' הן יעשה כפירושן, ופי' ר' שמואל לאו דוקא בשעת מיתה, אלא אפי' בשעה שהם בריאים, אלא אורח' דמילת' נקט, דבשעה שהן בריאין לא היו צריכי' לומ' של פלונ' הם, אלא הם היו בעצמן מחזירי' להם הפקדון, אלמ' דכל כי האי גונא לא שייך אדם עשוי שלא להשביע את בניו ואת עצמו, דדוק' שהוא עצמו מוחזק שייך לומ' כן, אבל בפקדון שביד הנפקד ואמ' לו (נפקד) [המפקיד] של פלו' הן, אע"ג דלא אמ' תנו נותנים. ועוד יש להביא ראיה מדתני' פ' זה בורר [סנהדרין ל' ע"א], אמ' להם אחד ראיתי את אביכן שהטמין מעו' בשיד' תיב' ומגד' ואמ' של פלו' הן, בשדה דבריו קיימין, בבית לא אמ' כלום, זה הכלל כל שבידו ליטלן דבריו קיימין, אלמ' אע"ג דאותו שאומ' כן אין מוחזק בהן, כל דאי בעי למשקל שקיל להו, אמרינ' דנאמן וינתנו לפלו', אע"ג דלא אמ' תנו אלא של פלו' הן, כ"ש הכא שהנפקד היה מוחזק בהן, שהוא נאמן שכך אמ' אביהן ויעשה כפירושו, ונאמן בלא שבועה דאין משביעין אותו בטענת שמא, ומההיא דהכותב [כתובות פ"ה ע"ב] יש להביא ראיה ולאו מטעמיך, שהרי ר"י פירש שם, דבטעמ' דקא יהיב סימנ' לחודיה לא מהדרינ', דא"כ לא שבקת חיי ליתמי שכל מי שמכר לאביהן חפצי' יתן בהן סימני', אלא פי' ר"י דבעינן תרי טעמ' חדא דלא אמיד הנפקד, ועוד כמו כן דקא יהיב המפקיד סימני', מי' בסימני' כזה מובהק שהוא אומ' סימני כל החפצי' שהן בידו ולא נמצא יותר, אלא כך כמו שהוא אומ', מהדרינ' בסימני' לחודייהו, וכן פי' ר"י מההי' דהכותב שהיה נותן סימני' כך הפקדתי' שב מרגנייתא וציירי בסדינא. ושכתבת שהאפוטרופא צוה לנפקד שלא להשיב הפקדון לראובן לפי שאביו ואמו הם, חייבים לאמו, ותביאם לכאן ויטענו אולי יודו. דברי' כאלה אטרוחי בי דיני' בכדי הם, כי דבר פשוט הוא שאין להעביט ראובן בשביל תביע' אביו ואמו, ואם יש לזה תביעות עליהם ניזיל בי אסיא באשר הוא שם. ואם מת אביו אפי' ירש ממנו נכסי' ואפי' יש לזה שהלווהו, טענינן לזה שמא אביו פרע לו, ואפי' שבוע' היסת לא משבעי' ליה בטענ' שמא, אלא אותן השנויין בפ' כל הנשבעין, דלא אשכחן שבוע' גבי יתמי אלא ליטול ע"י שטר, אבל כה"ג ליפטר לא, וטעמ' כדפר', ויפה כתבת דאין להשביע. וכן היתי רגיל לדון ימים רבים. וכן מצא' שוב בתוספ' רבי' יהודה מפאריש זצ"ל בפ' המוכר את הבית, שכת' בשם ר"י, וכן שמעתי בשם מורי וקרו' הר' שמואל מבבינברק, וכן שמעתי בשם הר' ישעי' מטרנא ודלא כפי' רבי' שמו' בפ' המוכר את הבית [ב"ב ע"א ע"א], אבל מה שכתבת שר"ת פסק אין הלכה כר' נתן, ר"ת חזר בו ואין להאריך בזה.
<h2>דף קעד:</h2>
ועל אודות ראובן שהפקיד פקדון זהב וכסף, ואמר להוליכו לארץ אחרת מתחת התתרים, וכשבא שמעו' למקום מנוחתו, לא מצא מקום טוב וחזק לשמור בביתו, ושמרו בבית לוי גיסו, ובתוך כך חלה שמעון, וביום מותו אמר לבנו יהודה, פקדון של ראובן הוא ביד לוי גיסי, אבל לא אמ' כמה יש ממנו, וכשמת, בא ראובן ותבע פקדונו, והנפקד לוי אמר, כי כן צוה שמעו' לתת הפקדון לראובן, וגם היתומי' הגדולי' אומ' ששמעו כן מפי אביהן. ודאי היתומי' הגדולי' אינן נאמני' להפסיד, כדאמ' ביש נוחלין [קל"ה ע"א], זה אחי אינו נאמן ויטול עמו בחלקו, ומוקי לה תלמוד', דקאמ' אינך, אין אנו יודעין. מיהו הנפקד חייב להחזיר לראובן הפקדון, כיון שאומ' כי כן צוה שמעון, והאומ' דהנפקד אין בדבריו כלום, משו' דאדם עשוי שלא להשביע את עצמו ולא בניו, זה אינו דלא מיבעיא היכ' דאמ' לנפקד תן אותו לפלו', דמן הדין יש ליתנו לו, כיון דאמ' תן לו, כי שלו הוא, ולא שייך אדם להשביע עצמו, היכ' דאמ' תנו כדאית' בגט פשוט [ב"ב קע"ד ע"ב], אלא אפי' אם לא אמר תנו, כיון דהוא ביד הנפקד ואמ' לו של פלו' הן חייב הנפקד ליתן לו, כדתני' בחזקת הבתים [ב"ב נ"א ע"ב], גבי אין מקבלין פקדונות מן הנשים ואם קבל וכו' ועד וכולן שאמרו בשע' מיתה של פלו' הן יעשה כפירושן, ופי' ר' שמואל לאו דוקא בשעת מיתה, אלא אפי' בשעה שהם בריאים, אלא אורח' דמילת' נקט, דבשעה שהן בריאין לא היו צריכי' לומ' של פלונ' הם, אלא הם היו בעצמן מחזירי' להם הפקדון, אלמ' דכל כי האי גונא לא שייך אדם עשוי שלא להשביע את בניו ואת עצמו, דדוק' שהוא עצמו מוחזק שייך לומ' כן, אבל בפקדון שביד הנפקד ואמ' לו (נפקד) [המפקיד] של פלו' הן, אע"ג דלא אמ' תנו נותנים. ועוד יש להביא ראיה מדתני' פ' זה בורר [סנהדרין ל' ע"א], אמ' להם אחד ראיתי את אביכן שהטמין מעו' בשיד' תיב' ומגד' ואמ' של פלו' הן, בשדה דבריו קיימין, בבית לא אמ' כלום, זה הכלל כל שבידו ליטלן דבריו קיימין, אלמ' אע"ג דאותו שאומ' כן אין מוחזק בהן, כל דאי בעי למשקל שקיל להו, אמרינ' דנאמן וינתנו לפלו', אע"ג דלא אמ' תנו אלא של פלו' הן, כ"ש הכא שהנפקד היה מוחזק בהן, שהוא נאמן שכך אמ' אביהן ויעשה כפירושו, ונאמן בלא שבועה דאין משביעין אותו בטענת שמא, ומההיא דהכותב [כתובות פ"ה ע"ב] יש להביא ראיה ולאו מטעמיך, שהרי ר"י פירש שם, דבטעמ' דקא יהיב סימנ' לחודיה לא מהדרינ', דא"כ לא שבקת חיי ליתמי שכל מי שמכר לאביהן חפצי' יתן בהן סימני', אלא פי' ר"י דבעינן תרי טעמ' חדא דלא אמיד הנפקד, ועוד כמו כן דקא יהיב המפקיד סימני', מי' בסימני' כזה מובהק שהוא אומ' סימני כל החפצי' שהן בידו ולא נמצא יותר, אלא כך כמו שהוא אומ', מהדרינ' בסימני' לחודייהו, וכן פי' ר"י מההי' דהכותב שהיה נותן סימני' כך הפקדתי' שב מרגנייתא וציירי בסדינא. ושכתבת שהאפוטרופא צוה לנפקד שלא להשיב הפקדון לראובן לפי שאביו ואמו הם, חייבים לאמו, ותביאם לכאן ויטענו אולי יודו. דברי' כאלה אטרוחי בי דיני' בכדי הם, כי דבר פשוט הוא שאין להעביט ראובן בשביל תביע' אביו ואמו, ואם יש לזה תביעות עליהם ניזיל בי אסיא באשר הוא שם. ואם מת אביו אפי' ירש ממנו נכסי' ואפי' יש לזה שהלווהו, טענינן לזה שמא אביו פרע לו, ואפי' שבוע' היסת לא משבעי' ליה בטענ' שמא, אלא אותן השנויין בפ' כל הנשבעין, דלא אשכחן שבוע' גבי יתמי אלא ליטול ע"י שטר, אבל כה"ג ליפטר לא, וטעמ' כדפר', ויפה כתבת דאין להשביע. וכן היתי רגיל לדון ימים רבים. וכן מצא' שוב בתוספ' רבי' יהודה מפאריש זצ"ל בפ' המוכר את הבית, שכת' בשם ר"י, וכן שמעתי בשם מורי וקרו' הר' שמואל מבבינברק, וכן שמעתי בשם הר' ישעי' מטרנא ודלא כפי' רבי' שמו' בפ' המוכר את הבית [ב"ב ע"א ע"א], אבל מה שכתבת שר"ת פסק אין הלכה כר' נתן, ר"ת חזר בו ואין להאריך בזה.
